נדחתה בר"ע על ההחלטה לאשר פסק בוררות בסוגיית הערכת שווי מניות

           בקשה רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 25.6.07 בת.א. 408/07 ו-ת.א. 465/07 (סגנית הנשיאה, השופטת ש' וסרקרוג), אשר אישר את פסק הבוררות שנתן הבורר, רו"ח אמיר כהנא (להלן - הבורר).  

העובדות

1.        הצדדים היו בעלי מניות, בחלקים שווים, בחברה ד.י. מוצרי אלומיניום בע"מ (להלן - החברה). ביום 10.10.06 חתמו הצדדים על "הסכם היפרדות", אשר קיבל תוקף של פסק דין (ת.א. 1031/06), לפיו יפרוש המשיב מהחברה ויעביר את מניותיו למבקשים. במסגרת ההסכם הנ"ל מינו הצדדים את הבורר על מנת שיעריך את שווי מניותיו של המשיב  בחברה נכון ליום 30.7.06.

2.        בישיבת הבוררות היחידה שהתקיימה ביום 24.1.07, נקבע כי כל צד ימציא לבורר ולצד השני נייר עמדה מטעמו, שיכלול את עמדתו ביחס לנושא הבוררות ואת הנימוקים לקבלת עמדה זו, וכן מסמכים נוספים, כפי שיבקש הבורר לצורך הכרעה בבוררות. בנוסף, נקבע כי במידה שיתעוררו בפני הבורר שאלות מיוחדות, הוא יעביר אותן לצדדים, אשר יענו עליהן בתוך 14 ימים. לבסוף, נקבע כי הבורר ינמק את פסקו וימסור אותו בתוך 30 ימים מקבלתם של ניירות העמדה מהצדדים.

           ביום 10.4.07 נתן הבורר את פסק הבוררות, במסגרתו קבע כי שווי מניות המשיב בחברה נכון ליום מתן פסק הבוררות עומד על סך של 249,723 ש"ח.

3.        לאחר שקיבלו לידם את פסק הבוררות, ובמקביל להגשת בקשה לביטולו (כפי שיפורט להלן), הגישו המבקשים בקשה לבורר לתקן ליקויים וטעויות חישוב שנפלו, לטענתם, בפסק הבוררות. ביום 10.5.07 נתן הבורר החלטה לפיה הוא סיים את חלקו בבוררות הנ"ל "ואין לאחר מכן כלום".

ההליך בבית המשפט קמא

4.        ביום 6.5.07 הגישו המבקשים לבית המשפט קמא "בקשה לביטול פסק הבוררות ו/או להורות לבורר לתקן את פסקו" (להלן - בקשת הביטול). במסגרת בקשת הביטול, טענו המבקשים כי הבורר חרג מן ההסכמות הדיוניות עליהן הוסכם במסגרת ישיבת הבוררות מיום 24.1.07 וכי מפסק הבוררות עולה כי קיימות שאלות רבות שנותרו ללא מענה.

           בנוסף, הביעו המבקשים את מורת רוחם מהתבטאותו של הבורר בפרק ה' לפסק הבוררות, שם ציין הבורר כי שיעורי הרווח הגולמי של החברה והרכבו של רווח זה בשנים 2005-2006 נראים לו "בלתי סבירים ואומרים דרשני לגבי אמינות ההכנסות ויתר הדיווחים הכלולים בדיווחים החשבונאיים." לטענתם, הבורר קבע כי נתונים מסוימים שנכללו במאזנים שהוגשו לו אינם סבירים, מבלי שניתנה להם הזכות להבהיר את עמדתם ולהתגונן מפני קביעה זו. לבסוף, טענו המבקשים כי הבורר לא הביא בחשבון נתונים בסיסיים כגון הלוואות בעלים, העדר חלוקה של דיבידנד וכיוצא באלו נתונים שהם רלוונטיים לחישוב של שווי המניות.

5.        לאחר שדן בפירוט בטענות המבקשים, קבע בית המשפט קמא קבע כי השאלה שעמדה להכרעה במסגרת הבוררות הינה שוויין של מניות המשיב בחברה וכי אין מקום להתערב בממצאיו של הבורר, שהינו רואה חשבון אשר מונה מטעמם של שני הצדדים ובהסכמתם, במיוחד לאור הבחינה העניינית והמפורטת שביצע במסגרת הבוררות.

6.        ביחס לטענות המבקשים בדבר קיומה של ישיבת בוררות אחת בלבד, חריגת הבורר מן "ההסכמות הדיוניות" אליהן הגיעו הצדדים בישיבה יחידה שהתקיימה וטענתם כי מפסק הבוררות עולות שאלות אשר נותרו ללא מענה, קבע בית המשפט קמא כי למעשה לא היה כל הסדר דיוני שחייב את הבורר וממילא לא הייתה כל חריגה ממנו.

           עוד ציין בית המשפט קמא כי כל צד היה רשאי, במסגרת הליך הבוררות, למסור לעיון הבורר כל מסמך שהיה רלוונטי לנושא המחלוקת והבורר היה מחויב לבחון מסמכים אלו ובנוסף, כל צד הגיש נייר עמדה מטעמו ואף תגובה לנייר העמדה שהוגש מטעם הצד השני.

7.        לבסוף, ציין בית המשפט קמא כי הנתבעים כלל לא ציינו במסגרת בקשת הביטול את עילות הביטול הרלוונטיות לפי סעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן - חוק הבוררות), עליהן הם מסתמכים בבקשתם.

           לאור האמור לעיל, דחה בית המשפט קמא את בקשת הביטול ואישר את פסק הבוררות.

בקשת רשות הערעור

8.        טענתם העיקרית של המבקשים במסגרת בקשת רשות הערעור הינה כי פסק הבוררות ניתן בניגוד לכללי הצדק הטבעי, תוך שלילת זכות הטיעון, ולפיכך דינו להתבטל.

           לטענתם, פסל הבורר נתונים המופיעים בספרי החברה מבלי שניתנה להם אפשרות להגן על נכונותם ואף מבלי שהבורר התריע בפניהם על האפשרות שלא יקבל את הנתונים כבסיס להערכת השווי. בהקשר זה טוענים המבקשים, כי במסגרת פסק הבוררות העלה הבורר שאלות שונות ובמקום להפנותן לצדדים, כפי שהוסכם במסגרת ישיבת הבוררות מיום 24.1.07, על חלקן הוא השיב בעצמו ועל חלק לא ענה כלל.

           לפיכך, טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט קמא בקובעו כי לא היה כל הסדר דיוני בפני הבורר, הואיל והיה הסדר דיוני לפיו במקרה בו יתעוררו שאלות מיוחדות, אזי הבורר יפנה אותן לצדדים.

9.        לאור האמור לעיל, טוענים המבקשים כי יש לבטל את פסק הבוררות מכוח עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(4) לחוק הבוררות בדבר שלילת זכות הטיעון.